top of page
Hide and Seek

פולחן גוף שלילי, פער העונג, החפצה עצמית ונזקי תרבות הפiרנו בנערות ונשים צעירות

איך התרבות שלנו משפיעה על נערות ונשים לרדד את עצמן גופנית וממשית לבובות־מי'ן מתנפחות וכהות־חושים, פוגעת ~ עד מבטלת את האפשרות והלגיטימציה שלהן לחוות עונג במפגש אינטימי סטרייטי
.......................
 

מהי החפצה?
בפשטות: התייחסות לאשה (או כל אדם) לא כיישות עם צרכים ורצונות עצמאיים ונפרדים, אלא ככלי לסיפוק צרכיי, אישוש עמדותיי והקלה על פחדיי. כרגע נדבר על צרכים מי'ניים סטרייטים.
הבניות חברתיות מאפשרות תפישה ופעולות אשר לוקחות מנשים ונערות את העמדה הסובייקטיבית שלהן כיישות עגולה ומורכבת, עם מי'ניות עצמאית ונפרדת. התפישות הללו חוזרות ומחוזקות דרך חזרה על מסרים (בעיקר ויזואלים) ברשתות, בצרכנות, במדיה, בפiרנו, ודרך לחץ של קבוצת השווים.

נשים ונערות, משחר התרבות האמנותית הויזואלית מוצגות כזמינות לשימוש מי'ני של הצופה הגבר.
John Berger מסביר בספרו 'Ways of Seeing' איך אמנות הציור המערבית פיתחה, הנציחה וקיבעה בתרבותנו את המבט הגברי כמתבונן העיקרי במדיה ובאמנות.

האמנות *המערבית* רובה נוצרה ע"י גברים, עבור מתבונן גברי. וככזו היא מבְנׇה את עמדת הצופֶה כסובייקט גברי, המביט באובייקט, גם אם הצופה היא אשה.

גברים מיוצגים כפועלים ומשפיעים על המציאות, ונשים קיימות, מופיעות בה. גברים מתבוננים על נשים. נשים מתבוננות בעצמן כפי שאלו מסתכלים עליהן. זה קובע לא רק את היחסים בין גברים לנשים, אלא גם את היחס של נשים ונערות לעצמן.

האשה מודדת את עצמה דרך המבט הגברי.

כך היא הופכת את עצמה לאובייקט - ובעיקר לאובייקט ויזואלי, השקפה ושיפוט.

המשמעות של זה היא שנשים ונערות תופסות את עצמן כמושאי הסתכלות גברית, ופועלות כדי ליישר קו עם מה שהן מבינות שמצופה מהן תרבותית, להיראות ולהתנהג.

החפצה עצמית.jpg

גברים מיוצגים כפועלים ומשפיעים על המציאות, ונשים קיימות, מופיעות בה.
צילום מתוך ספר ילדים מצוין שאני מאד אוהבת: הוא משויים ע"י הפעולה שלו בעולם,
והיא- רק מעצם הופעתה הפאסיבית בעולם. אין לה תכלית או כח שפועל על העולם.
אין קשר בין הספר לבין התרבות עליה אני מדברת אלא רק חלק קטן שהוא דוגמה להפנמה עמוקה של הסללה מגדרית.

......................................................
 

אידיאל יופי לא מציאותי: למשל עור חלק מפצעים, כתמים, חיספוס וקמטים בכל גיל; צבע עור בהיר ועיניים בהירות; שיער ראש מלא ומוחלק לעומת גוף עירום משיער; גוף שהוא גם רזה ושרירי וגם מלא ועגול באיברים המיניי'ם; הצגת נשים בעיקר בגיל צעיר; מנח גוף נחות וכנוע דרך זוויות הצילום ועוד.

קמטי עור, סימני גיל, שיער גוף ובאיברי המי'ן מצביע על בגרות, בשלות, תשוקה, בעלות וריבונות על הכח המי'ני וכן הכח ליצור חיים. העלמת ייצוג של שיער גוף נשי משחר האמנות המערבית נועד כדי לאיין את התשוקה המי'נית העצמאית של האשה ולמקם אותה אך ורק *כמושא* לתשוקה, לשמר את המונופול הגברי על מי'ניות.  

כך תרבותית, נבנו יחסי הכח האירוטיים (וגם בכללי) כשתפקידן של נשים במדיות הוא "להיות ניראות, נחשקות". הן נבנות כמי שמהותן להיות ניראות על ידי אחרים, (בעיקר גברים), ולגרום להם הנאה, גירוי וסיפוק. כאובייקטים לצפייה-צריכה-רכישה-כיבוש על ידי גברים, ולא כסובייקטים אנושיות העומדות בפני עצמן.

וכך פiרנוגרפיה סטרייטית בעצם עושה אירוטיזציה ליחסי הכח בחברה, ובהיזון חוזר מייצרת אותה בחברה. שם אין שום קיום למי'ניות נשית בפני עצמה אלא רק ככלי לשימוש הגבר בתוך ומחוץ לצילום.

......................................................
 

המבט הגברי כדמות חמקמקה

הצופֶה הגבר הוא תמיד דמות נוכחת ביותר, אך לא מיוצגת *בתוך* הייצוג הויזואלי. בציור השמן האירופי למשל, הגיבור הראשי אינו מצוייר. הגיבור הוא *הצייר* המצייר את המציאות. הכל מופנה אליו. כל מה שמיוצג בתמונה חייב להיות תוצאה של היותו שם. עבורו האובייקטים או הדמויות יצרו את עירומן. אבל הוא, בהגדרה, חיצוני, עם בגדיו לבושים.

אותו דבר לגבי צילומים שנוהגות נערות ונשים לצלם ולפרסם. הרי עבור מי האיפור, התנוחה והמחשוף אם לא עבור צופה גבר מדומיין? הוא כבר מוטמע אינהרנטית בכל פעם שהנערה או האשה מתבוננת בעצמה במראה או דרך מסך הטלפון.


לינק לסרטון קליל שמסביר מתוך הסדרה 'האקסית המשוגעת'

פרקטיקות גופניות של החפצה עצמית ואיך הן מטילות מומים במערכת העונג

אידיאל היופי התרבותי לעתים מטיל מומים של ממש בגוף. פרטי לבוש בהרבה תרבויות מייצרים נכות של ממש בגוף האשה: מנעלי הלוטוס הסיניות ועד נעלי העקב שמעוותות את כף הרגל ועמוד השדרה של האשה. שמלות, מחוכים שמגבילים את התנועה והנשימה. המחוך הנעלם המופנם שהוא הרזון, חולצות בטן.

ציפורניים ארוכות וחדות- במפגש השבוע עם נערות דיברנו על אiננות. הנערות היו מופתעות: איך את מצפה מאיתנו לגעת בעצמינו עם הציפורניים האלו? לנערות יש ציפורניים מלאכותיות ארוכות וחדות. חוץ מהתוכן שהוא סקoואליזציה של ילדות- הציפורניים לא מאפשרות להן לגעת באיברים העדינים שלהן. הן מוחקות את האפשרות הזו כללית מהיכולת שלהן בכלל לדמיין פעולה של אiננות. פעולה שהיא קריטית לחקירה בטוחה של עונג, ולמי'ניות עצמאית וריבונית שאינה קיימת כתגובה למי'ניות הפרטנר או לריצוי שלו.

ציפורניים2.jpg

ציפורניים וסקoואליזציה של ילדות- מקור התמונה מהרשת- לא ידוע

הזרקות בוטוקס וחומצה לשפתיים- איבר רגיש ואירiטי. הרעלנים מייצרים אלחוש מקומי ולעתים פגיעה לצמיתות בתחושתיות בשפתיים (או בכל מקום אחר שמוזרק). ולשם מה? כדי *להיראות* עבור אותו צופה חיצוני מופנם כמודל מנופח פiרנוגרפי, ותוך כדי למחוק את העצמי הריבוני- העונג והתחושה באיברי הגוף.

שתלים בחזה, בישבן- חוץ מגוף זר וניתוחים שיכולים לגרום נזקים חמורים לצמיתות, דליפות חומרים והרעלה; שוב מעדיפות נשים להתאים לניראות שמצופה מהן ולפגוע בתחושתיות באותם האיברים שיש בהם פוטנציאל עונג משמעותי.

ניתוחים לכריתת חלקים מהפiת כדי להתאים לאידיאל שמוצג בפiרנו- פעולות קיצוניות שמטילות מום אמיתי וגורעות מהעצבים באיבר שנועדו להפיק עונג.

✿ הסרת שיער לילדות- לאחרונה אני רואה פרסומות כאלו בפיד. כמובן שאצל הנערות שאני פוגשת זו פעולת חובה שהן מייחסות לבחירה אישית ועצמאית, כי הצופה הגבר כבר מופנם מגיל צעיר.

לכל אלו קראה נעמי וולף פולחן גוף שלילי - העיסוק בגוף לא באהבה, כמקור של כח ועונג. אלא כמקור לשנאה והכפפה חיצונית נגד טבעו המקורי.

וכך הושלם המעבר של הדימוי הפiרנורפי שכולל לא רק ניראות- אלא איון הגוף, הנפש והמי'ניות הסובייקטיבית והריבונית הנשית מהציור והצילום אל המציאות הממשית לתוך גופן של נערות ונשים.

לייזר-לילדות.jpg

צילום הפרסומת מוצג לא כדי להשחיר את בית העסק או באופן כללי את המקצוע כולו,

אלא להראות איך הקפיטליזם נותן יד לפטריארכיה ויחד הם מוכרים לנו ולילדות שלנו פולחן גוף שלילי

......................................................

אז מה נעשה אם הילדה רוצה להתאפר, להסיר שיער, להדביק ציפורניים או יש לה קשיים עם דימוי הגוף שלה?

האם נעודד הטלת מומים בגוף הילדות.ים שלנו רק כדי להתאים אותם לחברה המעוותת שלנו?

או שנעבוד כדי לשנות את הסביבה שלנו כך שתהיה פחות רעילה לילדות.ים שלנו?

אם אני צריכה להסביר לילדה שלי למה אני מסירה שיער, מתאפרת ועושה דיאטות אבל לה אני לא מרשה- יש פה מסר בעייתי.
כל אשה שאוהבת את עצמה, ולוקחת ריבונות על הגוף והמי'ניות שלה עושה פעולה פוליטית של שחרור הילדות שלה משעבוד.
כל אשה שבוחרת לא לצבוע את השיער הלבן, לא להתאפר או להסיר שיער וכל פעולה אחרת שמורדת כנגד אידיאל היופי - עוזרת לגוון את הייצוג של ניראות נשית במרחב הציבורי. להילחם על ייצוג ראוי במדיה, להיות מעורבת בבחירת חינוך מי'ני ומגדרי בבית-הספר.

**האמור לא מביע ביקורת על נשים שבוחרות לשנות את הגוף שלהן, לא מאשים ולא מקטין כל פעולה אחרת שאתן עושות כדי להיטיב את הסביבה שלנו.

התנועה היא בין החופש לבחור באופן עצמאי מול הכניעה למנגנוני הדיכוי.

ושוב, כל הרעיון הוא שיש לנו בחירה ועצמאות מה לעשות עם הגוף שלנו. בכל גיל ובכל מעברי החיים.

מבחינת חינוך הנערות זאת סוגיה מורכבת.

shutterstock_457189819NES.jpg
bottom of page