ריקליימינג הוא מהלך אישי ופוליטי דרכו קבוצה מוחלשת לוקחת מילה, פעולה או נושא שנועדו לבזות אותה, ומאמצת אותה ממקום של העצמה. כדוגמת המונח 'קוויר', לדוגמה הדרך בה שחורים פונים אחד לשני במילה 'ניגר', לדוגמה 'צעדת השרמוטות' (שנולדה לאחר ששוטר כינה נפגעת אונס, שרמוטה),
בכך הקבוצה המוחלשת הופכת את המונח לחלק מהייצוג העצמי החיובי שלהן, במקום להמשיך להזין את הדימוי השלילי. (ניכוס מחדש=ריקליימינג)
כך גם לגבי הבעה של מיניות נשית במרחב.
...........................................................
במסגרת סדרת המפגשים שאני עורכת לבנות נוער, יש מפגש שלם שאנחנו מקדישות רק להחפצה עצמית- מה ההבדל בין העצמה-אישית להחפצה-עצמית? אנחנו מדברות על צילומים חשופים של ביונסה ומיילי-סיירוס לעומת קים-קרדשיאן למשל.
הן תמיד יידעו להבחין, מהם צילומים מחפיצים ומהם צילומים מעצימים, למרות שמבחינת עור חשוף לפעמים צילומים מעצימים ממש יותר חשופים. למה הם עדיין מעצימים? מה עושה צילום לפורנוגרפי ומהו צילום עירום או מיניות מעצים?
אוקיי, זה גם עניין תרבותי ("פורנוגרפיה זה עניין של גיאגרפיה")

...........................................................
אז יש בלבול גדול בין הבעה אותנטית של מיניות נשית עגולה, מלאה, מורכבת, מעניינת
לבין יישור קו עם הדימויים הפורנוגרפים שמציפים אותנו מכל עבר כבר שנים, ונושאים איתם בין היתר:
-אידיאל יופי לא אמיתי (למשל עור חלק, עור בהיר ועיניים בהירות, גוף שהוא גם רזה ושרירי וגם מלא ועגול באיברים המיניים, גיל צעיר וכו')
-הצגת גוף האשה רק דרך המבט-גברי (שעל כך בהמשך) החפצה חיצונית והחפצה עצמית,
-שימוש במיניות כמצרך (COMMODITY), למשל כדי למכור מוצרים, או כמוצר-צריכה בפני עצמו, או ככח להשתמש בו כדי להשיג פרסום או הון חברתי (כמו שעושות כוכבות רשת וכוכבות נוער)
זאת אומרת, אם כבר הפקיעו את המיניות הנשית וצמצמו אותה לכדי מצרך, אז בואו נשתמש בזה, ונחזיר לעצמנו מעט כח ע"י שימוש בה.
...........................................................
מבחינת המדע שהוא תקשורת-חזותית: צילום פורנוגרפי הוא צילום מחפיץ. החפצה היא הצגה של אדם (כרגע נדבר על אשה) בצורה ששוללת את הייחוס שלה כסובייקט, ומתייחסת אליה כאובייקט (במקרה הזה, אובייקט שמעורר גירוי מיני אצל צופה גבר, או שנועד אך ורק להנאתו של צופה גבר.
כשנתבונן בצילום לא נדע מיהיא אותה דמות שמצולמת. לא עוברת מהתמונה רגש, אישיות, הסטוריה, דמות עשירה, לא נדע מה קורה לאשה כשנתבונן בצילום. לא נדע מה היא מרגישה, מה היא מביעה. לא תהיה לה הבעה של רגש כלשהו מלבד עוררות מינית, או מסר מיני. ולכן היא לא סובייקט, אלא אובייקט להתבוננות שניתן לצקת לתוכו כל מה שהצופה ירצה.
יהיו שם הדגשה על איברים מיניים (עכוז, חזה, שפתיים) והסתרה של מבט העיניים. האשה לא תביט היישר למצלמה.
העיניים שלה יחתכו מהצילום, או יביטו הצידה, או נראה אותה מאחור, ולא את פניה.
בדרך כלל יהיה אביזר גדול בצורה מוגזמת להמחיש את קוטנה של הדמות הנשית: תיק גדול, נעליים, עוד כל מיני אביזרים פאליים כאלה ואחרים (בקבוק שמפניה משפריץ למשל)
הצילום יהיה מזוית גבוהה, כך שנסתכל על האשה מגבוה, להעצים את קטנותה ואת עליונות הצופה (הגבר)
האשה תעמוד או תשכב או תשב בפוזה לא טבעית, לא כמו שהיא היתה עושה אילו היה לה נוח. למשל שרועה בצורה מסוימת, מפושקת שפתיים, מפושקת רגליים. תנוחות גרוטסקיות, שהתרגלנו כל כך לראות. כאשר גברים מצולמים בתנוחות הללו ניתן להבחים כמה הן מגוכחות:
https://www.youtube.com/watch?v=2SrpARP_M0o  << סרטון

https://www.sadanduseless.com/men-ups/          << תמונה

בגלל שהפורנוגרפיה השלימה את ההשתלטות של התודעה הקולקטיבית, ורובנו (בטח שגברים אבל גם נשים) ספוגות בדימויים הללו בלי הכרה (בלי להכיר שאלו דימויים פורנוגרפיים, עם כל המשתמע מכך ^^) היא כעת תיחשב כייצוג טבעי למיניות נשית.
וכאן הבלבול. בעוד שיש נשים שירגישו ריקליימינג בעודן בעצם מיישרות קו עם דימויים פורנוגרפים בלי להבין זאת, נשים אחרות ירגישו אחריות להצביע על כך.
ועם זאת, זכותה של כל בגירה להשתמש במיניות שלה בכל דרך שתבחר.
וזכותה של כל אשה להביע את דעתה על כך, שכן במקום ציבורי אנחנו נמצאות.
...........................................................
קצת רקע עלי: אני מדריכה למיניות בריאה. אני מדריכה זוגות, קבוצות, ובני-נוער. חקרתי את דימויי האשה במדיה השונה, במסגרת תואר בתקשורת. אני נפגשת בקליניקה כמעט *כל יום* עם נפגעות ונפגעי תקיפה-מינית. אני נפגשת עם בנות נוער שהיומיום הרגיל שלהן מוצף בהיפר-מיניות, בכפייה-מינית (הבנים מגיל צעיר מעירים להן על התחת, מסתכלים להן על הגוף, מראים להן פורנו או רואים פורנו לידן בכתה. הם נוגעים בהן ללא רשות, ממציאים משחקים מיניים, משפילים, מפיצים תמונות שלהן ועוד ועוד.
הן חשופות להטרדות רחוב מגברים מבוגרים, להטרדות ממורים, הטרדות מהמאבטח של בית-הספר. הן חשופות לדיק-פיק ברשתות החברתיות, לסרטונים של גברים מאוננים בטיקטוק ועוד.
בנוסף, הן חשופות לתרבות אונס ותרבות פורנו. מה זה אומר בעצם? מגיל צעיר הן רואות איך נהוג לצלם נשים ולהציג אותן במרחב הציבורי. זה לרוב יהיה ייצוג פורנוגרפי או אירוטי, או נלעג (תלוי בגיל האשה, ומה רוצים למכור)
הן לא מדמיינות אפשרות אחרת לצלם את עצמן. רק בפוזות פתייניות, היפר-מיניות, לא מותאמות בכלל. הן גם לא מבינות מה זה אומר הפוזות הללו, מה הן משדרות לצופה. הן לא מודעות שיש נערים וגברים שסוחרים בצילומים הללו.
ומכאן לכאב שמהדהד כאן: איך נגן עליהן, איך נשנה את התרבות שהפורנו נירמל והחדיר בכח לתרבות המיינסטרים (ע"י מניפולציות שונות ומגוונות) אם אנחנו עצמינו מושפעות ומפנימות את הייצוגים הפורנוגרפים שהורגלנו לראות במרחב?
..............................................................................................
ועוד מילה על בינה
ככל שהבינה מתיישבת בנו, כך נהיה יותר רגישות לבּוּרוּת. ביטויים של בורות סביבנו יעשו בלתי נסבלים.
ניכוש הבּוּרוּת מהמרחב יהפוך לתחושת שליחות.