חינוך מיני לבנות-נוער, ואיך מְנַכְּשִׁים את עשביה השוטים של תרבות האונס
בהדרכות למיניות בריאה שאני מעבירה לבני ובנות נוער בתיכון, בכל פעם צפה תרבות האונס בפן אחר שלה.
למשל, בן נוער שואל: אם נשים נהנות מחדירה, למה הן לא נהנות מאונס?
בית ספר שבו המאבטח המבוגר מטריד את הבנות, מתקשר לטלפונים הפרטיים שלהן,
שיח של האשמת הקורבן בתוך כיתת בנות.
אנחנו חיים בתוך תרבות האונס. נושמים ושוחים בתוך שיח כזה עוד מהלידה.
הכחשה, סובלנות או סלחנות כלפי התנהגות מינית תוקפנית, גם כשהעדויות מכות בנו בחוזקה.
תרבות אונס מתחילה עוד מהלידה, כשרופאים דוחפים ידיים ליולדות בניגוד לרצונן המפורש.
תרבות אונס זה כשמקריאים אגדות ילדים שמנרמלות נרטיב של כליאת נשים: רפונזל, לכלוכית, שלגיה
או נרטיב של ויתור על הקול העצמי כדי להתקבל כאשה: בת-הים שויתרה על היכולת לבטא את העצמי כדי שתקבל רגליים ומה שביניהן
החפצה יומיומית ותרבותית שמתבטאת גם בשפה העברית ובעיקר בכל מדיה אפשרית.
תרבות הפורנו שדוחפת את עצמה לתוך המיינסטרים
***
#תרבות_האונס מתבטאת ביומיום בפרס הממלכתי שניתן לאייל גולן כמנרמל באופן ממסדי התנהגות נצלנית ותוקפנית
בקריאות של אוהדי קבוצות כדורגל "לאנוס" את את שחקני הקבוצה היריבה,
בחולצות סוף-מסלול אלימות (ובכלל צה"ל כחממה לאלימות מינית)
פסקי דין של שופטים שקובעים כי ילדה בת ארבע שנאנסה "פיתתה" את האנס
תאורי אונס אלים של ילדות ונערות באמצעי התקשורת במילים "קיימו יחסי מין"
תרבות שמעודדת אגרסיביות מינית מצד גברים כהוכחה לגבריותם, או סלחנות להתנהגות תוקפנית כBoys will be Boys
***
#האשמת_הקורבן
הפרקטיקה העיקרית והחמקמקה ביותר בתוך תרבות האונס.
האשמת הקורבן לא מתבטאת רק ב"מה היא לבשה" הישן והשחוק. אני שומעת גם נערות ונשים: למה לצאת לריצה אחרי שחשוך? בעיה שלה שהיא שתתה, היא הסכימה שהוא יצלם אותה
זה יותר מתוחכם בקהילות "רוחניות": היא לא היתה זהירה, לא בדקה מספיק, היא לא הבינה את הסיטואציה, היא לא יציבה, היא זימנה לעצמה את זה, יש לה אמונות שתואמות, הנשמה שלה בחרה בדרך הזו
ועוד
***
Gas-lighting#
גזלייטינג- זוהי אסטרטגיה של שקרים, הכחשות ובלבול שבה התוקף או המערכת בה הוא מתנהל באופן שיטתי גורמים למתלוננת לפקפק במציאות, בחוויה שעברה ובעצמה.
נפגעות תקיפה מינית סובלות מפוסט-טראומה והזכרונות שלהן מהתקיפה מטושטשים כדי שיוכלו להתנהל ביומיום. התוקף גורם באופן מכוון למתלוננת להאמין שהיא אשמה בתקיפה, שהיא בעצם פוגעת בתוקף בעצם הצפת התלונה, או שאולי זה בכלל לא קרה.
התוקף או המערכת בה הוא מתנהל גורמים באופן מכוון למתלוננת לפקפק בעצמה, ברגשות שלה, בתפיסת המציאות שלה, בזכרון שלה, וחלק קטן בתוכה תוהה האם היא אכן השתגעה.
כי האמת הדיסטופית שבה אדם (שרוב הפעמים) היה אמור להגן עליה פגע בה בצורה כל כך יסודית, אמת כזו כל כך מערערת את יסודות אמונות החיים של המתלוננת, והיא לא תרצה להאמין לאמת שכזו.
***
תרבות האונס קיימת בכל תחומי חיינו.
זה יוצר סביבה בה אלימות וכפיה מינית מתווכות כמשהו שנראה כל כך נורמלי, שכולנו מאמינות.ים שאונס הוא חלק אינטגרלי מהחיים. במקום לראות את התרבות הזאת כבעיה שחובה לשנותה, אנחנו חושבים 'פשוט ככה זה'
מניחים שאלימות מינית היא פשוט חלק מהחיים, דבר בלתי נמנע… ואולם, הרבה ממה שאנו מקבלות.ים כבלתי נמנע הוא בעצם הבעת ערכים וגישות שיכולים להשתנות.
אז מה לעשות?
קודם כל לשים לב. איפה אנחנו טבולים בזה? איזה אנחנו יכולים לעורר ולהצביע על זה? איך אנחנו מגדלים את הבנים שלנו? באילו תפיסות מגדריות אנחנו מחזיקים?
***
לינקים:
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000849963
https://www.kan.org.il/item/?itemid=30646
https://www.onlife.co.il/news/society/sexual-violence/151982
https://www.haaretz.co.il/gallery/.premium-MAGAZINE-1.3179760
